רותם
רותם, החצי הג׳ינג׳י שלי, האח שתמיד הציק לי, שתמיד התעניין בי ושתמיד דאג לי. אני לא מאמינה שכבר עברו 30 יום מאז אותו היום, אני לא חושבת שאני קולטת את זה עדיין. אני כל הזמן מחכה שתעלה למעלה מהמרתף עם החיוך הייחודי ומדבק שלך תבוא אליי ותיתן לי חיבוק חזק ותשאל אותי מה איתי ומה עם בית ספר ואיך בסטודיו ובכללי תתעניין בי, וקשה לקבל ולהבין את העובדה שזה לא יקרה יותר.
למדתי ממך כל כך הרבה דברים, תמיד להיות עם חיוך ולהסתכל על חצי הכוס המלאה, תמיד לחשוב על הסביבה שלך ולדאוג להם, להיות נאמנה לעצמי ולעשות את מה שאני רוצה ולא מה שאומרים לי לעשות, ועוד כל כך הרבה. אני רוצה שתדע שאנחנו מאוחדים ואנחנו ביחד ודואגים אחד לשני, עם כל הקושי והעצב אנחנו משתדלים להיות חזקים ולתמוך אחד בשני, אני יודעת שהיית רוצה שנמשיך לחיות וזה מה שיקרה, גם אם זה ייקח זמן, זה בסוף יקרה. אני רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך כל כך, ושהיית לי ואתה עדיין אח מדהים, ושאני מתגעגעת אלייך כל כך ואתגעגע אלייך מאוד, תמיד.
