שלום, שמי נעמה זר-כבוד. לפני כחודש וחצי נפל הבן האהוב של אחי, סרן רותם לוי. בתפקידו האחרון – סגן מפקד פלגה ביהל"ם. הנה סיפור קטן שחשוב לנו שייצא לאור:
בשבעה על רותם, אחד הלוחמים סיפר שבאמצע הלחימה בעזה, כשהיה לצידו של רותם, הוא לא הצליח להדליק את הסטיקלייט, פנס האור הקטן. הוא אמר לרותם בייאוש: 'די, כמה אפשר? הכל פה חשוך!'.
ורותם, בשלוות נפש מדהימה, באמצע הלחימה, השיב לו: 'תסתכל אחורנית. אתה רואה את ניר עוז? זה האור שלנו, זה מה שמאיר לנו'.
לא צריך להרבות במילים על העוצמה האדירה שרותם נתן לחברו באותו הרגע. היכולת לא רק לראות את האור באמצע החושך המוחלט, אלא גם להרים את הסובבים אותך ברגעים הכי קשים שלהם ולהראות להם את הסיפור הגדול, במשפט אחד שאומר הכל.
רותם היה גיבור לא רק בגלל איך שמת, אלא גם בגלל איך שחי. הלוואי שנטמיע בחיינו את סיפור הסטיקלייט. שנצליח לראות אור, ולהראות אותו גם לסובבים
