אתמול פגשתי את חיים במסדרונות של "אושר עד". חיים איבד את החתן שלו סרן רותם לוי שהיה נשוי לביתו שוהם.
הוא סיפר על רותם וכמה אור הוא הכניס לכל מקום שהיה בו, איך הוא זה שקיבל את הבשורה על נפילתו של רותם כשהיה לבד בבית ואיך גרם לשהם לחזור הביתה ולקבל את הבשורה מהמודיעים, ואיך כואב לו לראות בצערה של שהם. שהם ורותם. זוג אוהב ויפה שכל העולם היה לפניהם: התכניות, החלומות, הטיולים, הלימודים ועכשיו כבר לא. הקשבתי לחיים והסתכלתי סביב , ורציתי לצעוק לבאי "אושר עד" את הסיפור של חיים על רותם ושהם שחיו באושר עד שהוא נפל . שיבינו ,שיכאבו איתם, שיבינו מה הוא כאבה של אלמנה בת 24 , אולי משא הכאב יפחת ממנו. כי השבעה נגמרה והוא מסתובב בסופר כאחד האדם עם משקל שקוף של צער על הלב ועל הגב, צער על שהם. וחשבתי על פוסט של
אמילי עמרוסי הולנדר שצריך לתת למשפחות של גיבורי מלחמת 7 באוקטובר סיכת זיהוי. כל כך הרבה אנשים מסתובבים היום עם צער שקוף ואולי הסיכה הזו תעזור לנו כדי שנראה אותם ונקשיב לסיפורים שלהם על הגיבורים שהלכו ,על הגיבורים שנפצעו, ונעמוד איתם בין בקבוקי השמן למרככי הכביסה ונשתוק מעט ביחד. ונעטוף אותם ברחמים. בתמונה : תמונה של שהם ורותם ביום חתונתם שליקטתי מהרשת.
